צדקת הצדיק קמ״ט

1 שבת פתח ↗

״כִּי הוֹלֵךְ הָאָדָם אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ״, אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מְלַמֵּד שֶׁכׇּל צַדִּיק וְצַדִּיק נוֹתְנִין לוֹ מָדוֹר לְפִי כְּבוֹדוֹ. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁנִּכְנָס הוּא וַעֲבָדָיו לָעִיר, כְּשֶׁהֵן נִכְנָסִין — כּוּלָּן בְּשַׁעַר אֶחָד נִכְנָסִין, כְּשֶׁהֵן לָנִין — כׇּל אֶחָד וְאֶחָד נוֹתְנִין לוֹ מָדוֹר לְפִי כְּבוֹדוֹ.

1 שמות רבה פתח ↗

דָּבָר אַחֵר, וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב משלי לא, כה: עוֹז וְהָדָר לְבוּשָׁה וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן, מַהוּ לְיוֹם אַחֲרוֹן, שֶׁכָּל מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים מְתֻקָּן לָהֶם לָעוֹלָם הַבָּא, הֱוֵי: וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן, מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אַבָּהוּ שֶׁהָיָה מִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם וְרָאָה כָּל הַטּוֹב שֶׁמְתֻקָּן לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, הִתְחִיל שָׂמֵחַ וְאָמַר כָּל אִלֵּין דְּאַבָּהוּ, ישעיה מט, ד: וַאֲנִי אָמַרְתִּי לְרִיק יָגַעְתִּי לְתֹהוּ וְהֶבֶל כֹּחִי כִלֵּיתִי אָכֵן מִשְׁפָּטִי אֶת ה' וּפְעֻלָּתִי אֶת אֱלֹהָי, הֱוֵי: וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן. דָּבָר אַחֵר, אֵימָתַי הַתּוֹרָה מְשַׂחֶקֶת לְמִי שֶׁהוּא עָמֵל בָּהּ לְיוֹם אַחֲרוֹן, הֱוֵי: וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן. זַבְדִּי בֶּן לֵוִי וְרַבִּי יוֹסֵי בֶּן פַּטְרוֹס וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי קָרְאוּ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶן בִּשְׁעַת סִלּוּקָן מִן הָעוֹלָם, אֶחָד מֵהֶן קָרָא תהלים לב, ו: עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצוֹא רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ. וְהָאֶחָד קָרָא תהלים לא, כ: מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַחוֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם. וְהָאֶחָד קָרָא תהלים לג, כא: כִּי בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּנוּ. הֱוֵי בִּשְׁעַת סִלּוּקָן שֶׁל צַדִּיקִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַרְאֶה לָהֶם מַתַּן שְׂכָרָן וּמְשַׂמְּחָן. אָמַר בֶּן עֲזַאי תהלים קטז, טו: יָקָר בְּעֵינֵי ה' הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו, אֵימָתַי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹדִיעַ לַצַּדִּיקִים הַיְּקָר שֶׁמְתֻקָּן לָהֶם, סָמוּךְ לְמִיתָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו, אוֹתָהּ שָׁעָה הֵם רוֹאִין וְשׂוֹחֲקִים, לְפִיכָךְ: וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן. מַעֲשֶׂה בְּתַלְמִיד אֶחָד שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי שֶׁיָּצָא חוּצָה לָאָרֶץ וּבָא עָשִׁיר, וְהָיוּ הַתַּלְמִידִים רוֹאִין אוֹתוֹ וּמְקַנְּאִין בּוֹ וְהָיוּ מְבַקְּשִׁים הֵן לָצֵאת לְחוּצָה לָאָרֶץ, וְיָדַע רַבִּי שִׁמְעוֹן וְהוֹצִיאָן לְבִקְעָה אַחַת שֶׁל פְּנֵי מֵרוֹן, וְנִתְפַּלֵּל וְאָמַר בִּקְעָה בִּקְעָה מִלְּאִי דִּינָרֵי זָהָב, הִתְחִילָה מוֹשֶׁכֶת דִּינָרֵי זָהָב לִפְנֵיהֶן. אָמַר לָהֶם אִם זָהָב אַתֶּם מְבַקְּשִׁים הֲרֵי זָהָב, טְלוּ לָכֶם, אֶלָּא הֱיוּ יוֹדְעִין כָּל מִי שֶׁהוּא נוֹטֵל עַכְשָׁו חֶלְקוֹ שֶׁל עוֹלָם הַבָּא הוּא נוֹטֵל, שֶׁאֵין מַתַּן שְׂכַר הַתּוֹרָה אֶלָּא לָעוֹלָם הַבָּא, הֱוֵי: וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן. מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא שֶׁבָּא עֶרֶב שַׁבָּת וְלֹא הָיָה לוֹ מֵאָן לְהִתְפַּרְנֵס, יָצָא לוֹ חוּץ מִן הָעִיר וְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, וְנִתַּן לוֹ אֶבֶן טוֹבָה מִן הַשָּׁמַיִם, נְתָנָהּ לְשֻׁלְחָנִי וּפִרְנֵס אוֹתָהּ שַׁבָּת, אָמְרָה אִשְׁתּוֹ מֵהֵיכָן אֵלּוּ, אָמַר לָהּ מִמַּה שֶּׁפִּרְנֵס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמְרָה אִם אֵין אַתָּה אוֹמֵר לִי מֵהֵיכָן הֵן אֵינִי טוֹעֶמֶת כְּלוּם. הִתְחִיל מְסַפֵּר לָהּ, אָמַר לָהּ כָּךְ נִתְפַּלַּלְתִּי לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וְנִתַּן לִי מִן הַשָּׁמַיִם. אָמְרָה לוֹ אֵינִי טוֹעֶמֶת כְּלוּם עַד שֶׁתֹּאמַר לִי שֶׁתַּחֲזִירָהּ מוֹצָאֵי שַׁבָּת. אָמַר לָהּ לָמָּה, אָמְרָה לוֹ אַתָּה רוֹצֶה שֶׁיְהֵא שֻׁלְחָנְךָ חָסֵר וְשֻׁלְחַן חֲבֵירֶךָ מָלֵא. וְהָלַךְ רַבִּי שִׁמְעוֹן וְהוֹדִיעַ מַעֲשֶׂה לְרַבִּי. אָמַר לוֹ לֵךְ אֱמֹר לָהּ אִם שֻׁלְחָנֵךְ חָסֵר אֲנִי אֲמַלְּאֶנּוּ מִשֶּׁלִּי. הָלַךְ וְאָמַר לָהּ. אָמְרָה לוֹ לֵךְ עִמִּי לְמִי שֶׁלִּמֶּדְךָ תּוֹרָה, אָמְרָה לוֹ רַבִּי וְכִי רוֹאֶה אָדָם לַחֲבֵרוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, לֹא כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק הֲוָה לֵיהּ עוֹלָם בְּעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר קהלת יב, ה: כִּי הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל בֵּית עֹלָמוֹ וְסָבְבוּ בַשּׁוּק הַסּוֹפְדִים, עוֹלָמִים אֵין כְּתִיב אֶלָּא עֹלָמוֹ. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע כֵּן הָלַךְ וְהֶחֱזִיר. רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ הַנֵּס הָאַחֲרוֹן הָיָה קָשֶׁה מֵהָרִאשׁוֹן, כֵּיוָן שֶׁפָּשַׁט יָדוֹ לְהַחֲזִירוֹ מִיָּד יָרַד הַמַּלְאָךְ וּנְטָלָהּ הֵימֶנּוּ, לָמָּה שֶׁאֵין מַתַּן שְׂכָרָהּ שֶׁל תּוֹרָה אֶלָּא לָעוֹלָם הַבָּא, לְיוֹם אַחֲרוֹן, הֱוֵי: וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן. דָּבָר אַחֵר, עוֹז וְהָדָר לְבוּשָׁה, זֶה משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר שמות לד, כט: וּמשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו. וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן, אֵלּוּ לֵיצָנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמְּלִיצִין אַחֲרָיו וְאוֹמְרִים אֵלּוּ לְאֵלּוּ אֶפְשָׁר שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עַל יָדָיו שֶׁל בֶּן עַמְרָם, לֹא עָשָׂה אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן הִתְחִיל שׂוֹחֵק עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן, אָמַר לָהֶם בּוֹאוּ שֶׁנָּקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן, הִתְחִילוּ טוֹעֲנִין וּבָאִין אֶצְלוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן.

1 עבודה זרה פתח ↗

בָּכָה רַבִּי וְאָמַר: יֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְּכַמָּה שָׁנִים, וְיֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְּשָׁעָה אַחַת. וְאָמַר רַבִּי: לֹא דַּיָּין לְבַעֲלֵי תְשׁוּבָה שֶׁמְּקַבְּלִין אוֹתָן, אֶלָּא שֶׁקּוֹרִין אוֹתָן ״רַבִּי״.

1 ‏קמט שלימות האדם הוא כשיהי' כך כמו שהוא משיג השלימות שצריך להיות. והיינו שכל הד"ת ‏שהוא משיג וההנהגה התוריית איך שאפשר לאדם השלם להשיג. זה הוא שלימותו מה שאפשר לו ‏להשיג וצריך להשיגו. כי השגת האדם וחכמתו הוא עצם שורש נשמתו וחיותו וכ"א יש לו שורש ‏בפ"ע כמשאז"ל ברכות נח. שאין בנ"א דומין זה לזה בפרצופיהן והפרצוף הוא מעיד על פנימיות ‏הלב כנודע וכמ"ש בזוהר יתרו מחכמת הפרצוף וכמ"ש חכמת אדם תאיר פניו והיינו שפנימיות ‏הלב וכן עומק חכמת כל אחד משתנה זה מזה ולכן אמרו שמו"ר פ' נב ע"פ הולד האדם לבית ‏עולמו שכל א' יש לו עולם בפ"ע והוא הנקרא אצלם במק"א שבת קנב. כ"א יש לו מדור לפי כבודו ‏וכמ"ש בתיקונים ריש תי' סט דעולם בפ"ע ר"ל עולם קטן שלו. ור"ל שכל א' כולל כל כחות העולם ‏כמ"ש בצלמנו כדמותינו וכשמגיע לשלימותו זה נקרא בל' רז"ל קונה עולמו כמ"ש בע"ז יז. יש קונה ‏עולמו כו' והיינו שעולם שלו הוא אצלו בקנין. כי יש שמשיג ואינו כך כמו שמשיג ואז השגתו רק בראי' ‏לבד. וזהו התחלת כניסת האדם לד"ת כמ"ש ברוקח אין חוזק כחסידות בתחלתו אבל הוא רק ‏בראי' וצריך השתדלות עד שמגיע להיות כך בקנין ונבלע בלב כל מה שמשיג ואז נקרא קונה עולמו. ‏ואז הוא עת הפטירה כלשון גמ' דע"ז שם והיינו שאין לו עוד מה להשתדל בעוה"ז שהוא הפרוזדור ‏ועולם המעשה וההשתדלות. והוא לא יוכל להגיע יותר מעולמו שלו. ולכך בעת מ"ת שאז הי' ‏הבלעת ד"ת בקנין אחר שקדמה הראי' בקי"ס ראתה שפחה כו' כנודע. אז"ל שבת פח: שיצתה ‏נשמתם והוריד הקב"ה טל של תחי' וכאמרם ז"ל פרדר"א פ' לד ע"פ לא יראני האדם וחי שבשעת ‏מיתתו רואה. והיינו דכשמגיע לתכלית הקנין זוכה לראי' שנית כי חוזר להתחלה ומיד מסתלק ‏לעולם מחודש והוא עוה"ב: ‏

1 ברכות פתח ↗

תָּנוּ רַבָּנַן: הָרוֹאֶה אוּכְלוּסֵי יִשְׂרָאֵל, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … חֲכַם הָרָזִים״ — שֶׁאֵין דַּעְתָּם דּוֹמָה זֶה לָזֶה, וְאֵין פַּרְצוּפֵיהֶן דּוֹמִים זֶה לָזֶה. בֶּן זוֹמָא רָאָה אוּכְלוּסָא עַל גַּב מַעֲלָה בְּהַר הַבַּיִת, אָמַר: ״בָּרוּךְ … חֲכַם הָרָזִים וּבָרוּךְ … שֶׁבָּרָא כׇּל אֵלּוּ לְשַׁמְּשֵׁנִי״.

1 פרקי דרבי אליעזר פתח ↗

״רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא״ דברים לב, לט, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: וְכִי מָה רָאָה הַכָּתוּב לוֹמַר שְׁנֵי פְּעָמִים ״כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא״? אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי הוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה וַאֲנִי הוּא בָּעוֹלָם הַבָּא, אֲנִי הוּא שֶׁגָּאַלְתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וַאֲנִי הוּא שֶׁעָתִיד לִגְאוֹל אוֹתָם סוֹף מַלְכוּת הָרְבִיעִי. לְכָךְ אָמַר ״אֲנִי אֲנִי הוּא״. כָּל מִי שֶׁיֹּאמַר שֶׁיֵּשׁ אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲנִי אֲמִיתֶנּוּ בְּמָוֶת שֶׁאֵין תְּחִיָּה, וְכָל גּוֹי שֶׁיֹּאמַר שֶׁאֵין אֱלוֹהַּ אֶלָּא אֲנִי, אֲנִי אֲחַיֵּהוּ בְּמָוֶת שֵׁנִי לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. שֶׁאֲנִי מֵמִית וּמְחַיֶּה, לְכָךְ נֶאֱמַר ״אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה״. מָחַצְתִּי אֶת יְרוּשָׁלַיִם וְאֶת עַמָּהּ בְּיוֹם חֲרוֹן אַפּוֹ וּבְרַחֲמִים גְּדוֹלִים אֶרְפָּא לָהֶם, לְכָךְ נֶאֱמַר ״מָחַצְתִּי אֶת יְרוּשָׁלַיִם וַאֲנִי אֶרְפָּא״. וְכָל מַלְאָךְ וְשָׂרָף לֹא יַצִּילוּ אֶת הָרְשָׁעִים מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל״. רַבִּי יְהוֹנָתָן אוֹמֵר: כָּל הַמֵּתִים עוֹלִין לַתְּחִיָּה חוּץ מִדּוֹר הַמַּבּוּל, שֶׁנֶּאֱמַר ״מֵתִים בַּל יִחְיוּ״. אֵלּוּ הַגּוֹיִם שֶׁהֵם כְּנִבְלַת הַבְּהֵמָה שֶׁיָּקוּמוּ בְּיוֹם הַדִּין, אֲבָל דּוֹר הַמַּבּוּל אַף בְּיוֹם הַדִּין אֵינָם עוֹמְדִים, שֶׁנֶּאֱמַר ״רְפָאִים בַּל יָקוּמוּ״. וְכָל נַפְשׁוֹתֵיהֶם נַעֲשִׂים רוּחוֹת וּמַזִּיקִין לְאָדָם מִיִּשְׂרָאֵל. עוֹד שֶׁנֶּאֱמַר ״לָכֵן פָּקַדְתָּ וַתַּשְׁמִידֵם וַתְּאַבֵּד כָּל זֵכֶר לָמוֹ״. רַבִּי זְכַרְיָה אוֹמֵר: שְׁנַת הַלַּיְלָה דּוֹמָה לָעוֹלָם הַזֶּה, וְקִיצַת הַבֹּקֶר דּוֹמָה לָעוֹלָם הַבָּא. וּמַה שְּׁנַת הַלַּיְלָה? אָדָם שׁוֹכֵב וְיָשֵׁן וְרוּחוֹ שׁוֹטֶטֶת בְּכָל הָאָרֶץ וּמַגֶּדֶת לוֹ בַּחֲלוֹם כָּל דָּבָר שֶׁיִּהְיֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בַּחֲלוֹם בְּחֶזְיוֹן לַיְלָה... אָז יִגְלֶה אֹזֶן אֲנָשִׁים וּבְמֻסָרָם יַחְתֹּם״. כָּךְ הַמֵּתִים, רוּחוֹת מְשׁוֹטְטוֹת בְּכָל הָאָרֶץ וּמַגֶּדֶת לָהֶם כָּל דָּבָר שֶׁהָיָה, אֲבָל הֵם נוֹתְנִין שֶׁבַח וְרֶנֶן לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא עָתִיד לְהַחֲיוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד יְרַנְּנוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם״. וִיקִיצַת הַבֹּקֶר דּוֹמָה לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שַׂבְּעֵנוּ בַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וּנְרַנְּנָה וְנִשְׂמְחָה״ וְכוּ'. חֲמִשָּׁה קוֹלָן יוֹצֵא מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ וְאֵין הַקּוֹל נִשְׁמָע. בְּשָׁעָה שֶׁכּוֹרְתִין אֶת הָאִילָן שֶׁהוּא עוֹשֶׂה פְּרִי הַקּוֹל יוֹצֵא מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ וְאֵין הַקּוֹל נִשְׁמָע, וּבְשָׁעָה שֶׁהַנָּחָשׁ נִפְשָׁט, וּבְשָׁעָה שֶׁהָאִשָּׁה מִתְגָּרֶשֶׁת מִבַּעְלָהּ, ובשעה שהאשה עם בעלה בעילה ראשונה, אבל אין קולה נשמע וּבְשָׁעָה שֶׁהַוָּלָד יוֹצֵא מִן הַגּוּף עַד שֶׁתִּרְאֶה אֶת הַשְּׁכִינָה. רַבִּי עֲזַרְיָה אָמַר: כָּל הַנְּפָשׁוֹת חוֹזְרוֹת וְנֶאֱסָפוֹת אִישׁ אֶל דּוֹר אֲבוֹתָיו וְאֶל עַמָּיו, צַדִּיקִים עִם הַצַּדִּיקִים וּרְשָׁעִים עִם הָרְשָׁעִים. שֶׁכֵּן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ: ״וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם״. מִכָּאן שֶׁתֶּרַח אָבִיו עָשָׂה תְּשׁוּבָה. וְכִי כְּשֶׁהַנֶּפֶשׁ יוֹצֵאת מִן הַגּוּף זֶה הוּא הַשָּׁלוֹם? אֶלָּא שֶׁהַצַּדִּיקִים מַקְדִּימִין לוֹ שָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יָבֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם״. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: ״וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל קִבְרֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם״. רַבִּי חֲנִינָא אוֹמֵר: כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁמֵּתִים בְּחוּצָה לָאָרֶץ נַפְשׁוֹתָם נֶאֱסָפוֹת אֶל הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים״. וְכָל הַמֵּתִים מִן הַגּוֹיִם בָּאָרֶץ נַפְשׁוֹתָם נִשְׁלָכוֹת בַּקֶּלַע חוּצָה לָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְאֵת נֶפֶשׁ אוֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה בְּתוֹךְ כַּף הַקָּלַע״. לֶעָתִיד לָבֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹחֵז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וּמְנַעֵר אוֹתָהּ מִכָּל טֻמְאָה, כְּאָדָם שֶׁמְּנַעֵר אֶת הַבֶּגֶד וּמַשְׁלִיךְ כָּל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ וּמַשְׁלִיךְ אוֹתָהּ לַחוּץ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וְיִנָּעֲרוּ רְשָׁעִים מִמֶּנָּה״. שְׁלֹשָׁה אֲהוּבִים יֵשׁ לוֹ לָאָדָם בְּחַיָּיו, וְאֵלּוּ הֵן: בָּנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ וּמָמוֹנוֹ וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. וּבְשָׁעַת פְּטִירָתוֹ מִן הָעוֹלָם קוֹרֵא לְבָנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ וְאוֹמֵר לָהֶם: ״בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם, הוֹצִיאוּנִי מִדִּין הַמָּוֶת הָרַע הַזֶּה!״ וְהֵם אוֹמְרִים לוֹ: ״וַהֲלֹא שָׁמַעְתָּ וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת? וְלֹא כָּךְ כָּתוּב 'אָח לֹא פָדֹה יִפְדֶּה אִישׁ'?״ וַאֲפִלּוּ מָמוֹנוֹ שֶׁהוּא אוֹהֵב אוֹתוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לִפְדּוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלֹא יִתֵּן לֵאלֹהִים כָּפְרוֹ״. לָמָּה? ״וְיֵקַר פִּדְיוֹן נַפְשָׁם וְחָדַל לְעוֹלָם״. מִדָּבָר זֶה לְעוֹלָם אֶלָּא ״לֵךְ לְשָׁלוֹם, תָּנוּחַ עַל מִשְׁכָּבְךָ וְתַעֲמֹד לְגוֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין, וִיהֵא חֶלְקְךָ עִם חֲסִידֵי עוֹלָם״. וּכְשֶׁהוּא רוֹאֶה כֵּן, מַכְנִיס אֶת מָמוֹנוֹ וְאוֹמֵר לוֹ: ״הַרְבֵּה טָרַחְתִּי עָלֶיךָ לַיְלָה וָיוֹם, בַּמִּישׁוֹר וּבֶהָרִים. בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, פְּדֵנִי מִן הַמָּוֶת הַזֶּה וְהַצִּילֵנִי מִן הַמִּיתָה!״ וְהוּא מְשִׁיבוֹ: ״וַהֲלֹא שָׁמַעְתָּ 'לֹא יוֹעִיל הוֹן בְּיוֹם עֶבְרָה'?״ אַחֲרֵי כֵן הוּא מַכְנִיס מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים וְאוֹמֵר לָהֶם: ״בּוֹאוּ וְהַצִּילוּנִי מִן הַמָּוֶת הַזֶּה, וְתִחְזְקוּ עִמִּי וְאַל תַּנִּיחוּנִי לָצֵאת מִן הָעוֹלָם, שֶׁעֲדַיִן יֵשׁ לָכֶם תּוֹחֶלֶת עָלַי אִם אִנָּצֵל״. וְכֵן מְשִׁיבִים לוֹ מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים: ״לֵךְ לְשָׁלוֹם, עַד שֶׁלֹּא תֵּלֵךְ לְשָׁם אָנוּ מַקְדִּימִין אוֹתְךָ״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ״. שִׁבְעַת יְמֵי הָאֵבֶל מַתְחִיל הַגּוּף לְהִתְלִיעַ רִמָּה וְחוֹזֵר הַגּוּף לֶעָפָר כְּשֶׁהָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר קהלת יב, ז ״וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה״. וּמִנַּיִן אָנוּ לְמֵדִין שֶׁהַנֶּפֶשׁ נִתְּנָה מִן הַשָּׁמַיִם? בֹּא וּרְאֵה: כְּשֶׁיָּצַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָאָדָם, מֶה עָשָׂה? נָשַׁם אֶת פִּיו וְנִזְרְקָה בּוֹ נְשָׁמָה, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים״. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: כָּל הַמֵּתִים כַּעֲפַר הָאָרֶץ, עַד שֶׁלֹּא נִשְׁתַּיֵּר מִן הַגּוּף אֶלָּא כִּמְלֹא תַרְוָד רָקָב, וְהוּא מִתְעָרֵב בֶּעָפָר כִּשְׂאוֹר שֶׁהוּא מִתְעָרֵב בָּעִסָּה. לֶעָתִיד לָבֹא, כְּשֶׁיִּפְקֹד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִיתֵּן פִּקְדוֹנוֹת כָּל גּוּפוֹת, הוּא מְעָרֵב בָּאָרֶץ כֶּעָפָר, מְיַפֶּה וּמַרְבֶּה אוֹתָהּ. מִיָּד כָּל הָאָרֶץ רָעֲשָׁה וְהֶהָרִים מִזְדַּעְזְעִים וּקְבָרוֹת נִפְתָּחוֹת, וַאֲנִי אוֹמֵר: קְבָרוֹת מִתְפָּרְדוֹת אִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהוֹשִׁיעָם ה' אֱלֹהֵיהֶם בַּיּוֹם הַהוּא״. רַבִּי עֲזַרְיָה אוֹמֵר: כָּל הַנְּפָשׁוֹת בְּיָדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֵם, שֶׁנֶּאֱמַר ״אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי״. לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאֶחָד שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּשּׁוּק וּמַפְתֵּחַ בְּיָדוֹ. כָּל זְמַן שֶׁהַמַּפְתֵּחַ בְּיָדוֹ, כָּל מָמוֹנוֹ בְּיָדוֹ. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מַפְתֵּחַ שֶׁל בֵּית הַקְּבָרוֹת וּמַפְתֵּחַ אוֹצְרוֹת הַנְּשָׁמָה בְּיָדוֹ. לֶעָתִיד לָבֹא, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹתֵחַ אֶת הַקְּבָרוֹת וּפוֹתֵחַ אֶת אוֹצְרוֹת הַנְּשָׁמָה, וּמַחֲזִיר כָּל רוּחַ וְרוּחַ בְּגוּף בָּשָׂר אִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר ״תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ יִבָּרֵאוּן וּתְחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה״. הַנֶּפֶשׁ דּוֹמָה לְיוֹצְרָהּ. מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה, כָּךְ הַנֶּפֶשׁ רוֹאָה וְאֵינָהּ נִרְאֵית. מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְפָנָיו אֵין שֵׁנָה, כָּךְ הַנֶּפֶשׁ אֵינָהּ יְשֵׁנָה. מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סוֹבֵל אֶת עוֹלָמוֹ, כָּךְ הַנֶּפֶשׁ סוֹבֶלֶת לְכָל הַגּוּף. וְכָל הַנְּפָשׁוֹת שֶׁלּוֹ הֵן, שֶׁנֶּאֱמַר יחזקאל יח, ד ״הֵן כָּל הַנְּפָשׁוֹת לִי הֵנָּה״. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אֶרֶץ אֻמְלְלָה מֵרָעַת כָּל דָּרֶיהָ, כְּאָדָם שֶׁהוּא חוֹלֶה וְאֵין בּוֹ כֹּחַ. שֶׁנֶּאֱמַר: ״נִבְעַר כָּל אָדָם״, וְהָאָרֶץ חָנְפָה תַּחַת יוֹשְׁבֶיהָ וְאֵין בָּהּ כֹּחַ לַעֲמֹד וְלִתֵּן פֵּרוֹתֶיהָ. לֶעָתִיד לָבֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹרִיד טַל תְּחִיָּה וּמְחַיֶּה אֶת הַמֵּתִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן״. ״יִחְיוּ מֵתֶיךָ״ – אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁמֵּתוּ בְּטוּחִים עַל שְׁמוֹ. ״נְבֵלָתִי יְקוּמוּן״ – אֵלּוּ הַגּוֹיִם שֶׁהֵם כְּנִבְלַת בְּהֵמוֹת, שֶׁיָּקוּמוּ לִפְנֵי הַדִּין אֲבָל לֹא יִחְיוּ. ״הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר״ – אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם שׁוֹכְנֵי עָפָר אֶרֶץ. ״כִּי טַל אוֹרוֹת טַלֶּךָ״ – אֵין לַצַּדִּיקִים אֶלָּא טַל אוֹרוֹת, וְהוּא נוֹתֵן רְפוּאוֹת לָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל״. וּמַה הוּא נוֹתֵן רְפוּאוֹת לָאָרֶץ? אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם: אַדְמָא תַּקִּיפְדְּתָא תַּפְלוֹט, וְהַיְינוּ ״וְאֶרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל״. שֶׁמָּלֵא טַל תְּחִיַּת הַמֵּתִים. וּלְעָתִיד לָבוֹא מְנַעֵר שְׂעַר רֹאשׁוֹ וּמוֹרִיד טַל תְּחִיַּת הַמֵּתִים וּמְחַיֶּה אֶת הַמֵּתִים. מָלֵא טַל תְּחִיַּת הַמֵּתִים מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: ״פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל״.

« צדקת הצדיק קמ״ח צדקת הצדיק ק״נ »